סת"ם למהדרין

כבוד ה רה"ג אברהם צבי וואזנער שליט"א בדק ושיבח את המאמר  והורה הלכה למעשה שמצוה לכתוב בדיו עשן שמחזיק מעמד לאורך ימים מימי משה רבינו ועד חורבן בית שני  (כ- 1400 שנה) כתבו סופרי סת"ם רק בדיו עשן מעורב בדבק. העשן שימש להשחרת הדיו ושרף עצים שימש כדבק. כמו שנאמר: "כל העשנים יפין לדיו... כל השרפין יפין לדיו" (שבת כג.). רבי מאיר, כ- 100 שנה אחרי חורבן בית שני, למד מהיוונים על הקנקנתום והביאו  לארץ הקדש. (במצרים, במדבר סיני, ו ב ארץ הקדש אין קנקנתום). "דבר אחד יש לי וקנקנתום שמו, שאני מטיל לתוך הדיו". (עירובין, יג.)  רבי מאיר לא עשה דיו מקנקנתום בלי עשן, אלא, קודם עשה דיו עשן כמו שהיה נהוג מימי קדם, ואח"כ הוסיף גם קנקנתום לדיו כדי לשפר את אחיזת הדיו על הקלף.  לא לתוך המים אלא "לתוך הדיו". [קנקנתום: חומר טבעי, ירוק בהיר ושקוף, שנחצב מהאדמה. נראה כמו גרגרי סוכר. נמס בקלות במים. מורכב בעיקר מברזל וגופרית. ]  השו"ע והרמ"א פסקו שדיו צריך להיות עשוי מעשן. לפי הרמב"ם  (הלכות ת...